עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
יום אחד אומרים לך שיש לך סרטן.
מילה אחת שמעלה בך רגשות, מחשבות, דמיון, זכרונות, שאלות, פחדים, החלטות ועוד...
את התהליך ואת הגיגי לאורך התקופה בחרתי לכתוב - בעיקר כדי להקל על עצמי אבל גם כדי לשתף, לספר, לתעד.
יש לי מזל. סרטן.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אז מה היה לנו עד עכשיו?
22/05/2014 19:50
שרון
אז מה היה עד עכשיו?
זה דיווח חלקי על המצב
הודעה אחת שמשנה תוכניות
מי יודעת עכשיו מה הולך להיות?
בדיקה היום ובדיקה מחר
לכי לאחות שולה ואז לאחות תמר
יקחו לך דם ימדדו חום
וסעי לפט סיטי עוד היום
חכי לתשובות ואז ניפגש
תהיי אצל האונקולוג בשש
אחר כך כירורג יתן חוות דעת
ואת יוצאת לדרך לא נודעת
ובין לבין מתגנבות מחשבות
ובין לבין את שומעת דעות
וגם מספרת לילדים ולחברים
וזוכה לתמיכה מהאחים וההורים
ודמעות באות ודמעות הולכות
ואני לא יודעת מה הולך להיות.
אך אני אופטימית זה כולם יודעים
יש לי נסיון רב בחיים
עברתי משברים ומכולם יצא רק טוב
וגם את המכשול הזה - אעבור בקרוב.
0 תגובות
יהי זיכרה ברוך
19/05/2014 06:55
שרון

אני חברה בפייסבוק בקבוצה של נשים עם סרטן - בשלבים השונים מהגילוי עד ההחלמה. זכיתי שם לתמיכה רבה בשבועות האחרונים ואפילו הכרתי שלוש חברות חדשות.

אתמול סיפרה אחת החברות בקבוצה על אחת מאיתנו שניפטרה מסרטן. אני לא מכירה את האישה הזו אבל אני מלאת דמעות. זה מציף את כל הפחדים שלי שאני לא מעיזה לחשוב עליהם מרצוני. אבל עכשיו אני צריכה לחשוב עליהם באמת. לא כרעיון, אלא כאפשרות.

אל תגידו לי - תחשבי טוב יהיה טוב. אני עושה את זה רוב הזמן, אבל יש גם רגעים שבהם אני חושבת לא טוב. יש רגעים שבהם אני בכוונה נוגעת במחשבות הלא טובות - כי הן אופציה קיימת.

אתמול בהופעה, מי שידעה אמרה לי - את נראית כל כך טוב, קורנת וזוהרת ובריאה. תענוג לראות אותך ככה. ואני , לרגע אחד - רק לרגע אחד , חשבתי - איך אראה בעוד חודש? חצי שנה? שנה מהיום? מכיוון שעוד אין לי תכונית טיפולים (תהייה לי ביום רביעי הקרוב) הכל הוא רק בגדר של מחשבות שלי ואני עדיין יכולה להחליט על מה לחשוב ואיך לחשוב על הדברים שמחכים לי.

והבוקר - מעלים תמונות שלה, משתפים בסיפורים עליה, בדמעות שמציפות את כולנו .

יהיה זיכרה ברוך.

0 תגובות
הערב אני מופיעה
18/05/2014 20:43
שרון

במקרה לגמרי ובלי קשר אלי הוחלט שנילבש בגדים בצבע שחור ולכל אחת יהיה משהו ורוד. אני מופיעה עם עוד 8 נשים במופע אילתור.

יהיו שם חברות שלי למקצוע , נשים שאני עובדת איתן כבר שנה ומעלה, המורה שלי (שיודעת שיש לי סרטן) וקהל .

אני מקווה להספיק להופיע כמה שיותר עד שאתחיל את התהליך הרפואי (אני עוד לא יודעת מה הוא ומה הוא כולל,

ניתוח בטוח אבל הקרנות/כימו/ מה קודם - עוד לא יודעת) ויש לי גם הצגה בעוד חודש - שאני כבר כמה חודשים בחזרות אליה.

נדמה שכולנו מחכים ליום רביעי - שאז יגידו לי מה מצפה לי ואנחנו מנסים להעביר את הזמן עד אז. חלק במתח, חלק בשגרה, חלק בעייפות, חלק בשאלות וקריאת חומר. כיוון שאני שונאת לשבת ולחכות שדברים יקרו אני כבר מתרוצצת ומתכננת ומחליטה החלטות של מה יקרה ומי יעשה מה.... אפילו על צוואה אני חושבת.

0 תגובות
העייפות הזו היא הסימן שמשהו משתנה
16/05/2014 07:45
שרון

בדרך כלל אני ישנה רק 4 שעות בלילה, כבר שנים ככה.

אבל בשלושת השבועות האחרונים העייפות גורמת לי לישון 6 שעות ולפעמים אפילו איזה חצי שעה באמצע היום. אני לא רגילה לזה אבל לא מתכוונת להתנגד לזה או להוכיח לעצמי שעדיין לא קורה כלום אז למה לישון יותר?

הייתי היום בשיעור יוגה. בפעם השנייה בחיי. הרגשתי מאוד טוב עם הגוף. אני לא מאשימה את הגוף שלי שבגד בי, אני לא כועסת על המערכות הפנימיות שלי שהשתבשו, אני מקבלת את העובדה שיש לי סרטן ויודעת שיום אחד אוכל לומר שאין לי סרטן. זה מאוד פשוט לי ואני לא מצליחה להסביר לאחרים סביבי איך זה . בעיני זה ככה וזה הכי טיבעי לי.

ואנשים נדהמים מהשלווה הזו. מזה שאני נושמת עמוק.

התגובות של אנשים לפעמים מצחיקות אותי ולפעמים מרגיזות אותי ולפעמים נעימות לי. אני מסננת. כן - כן. אני מסננת. מודה ומתוודה. מעולם לא היתה לי סבלנות לשטויות של אנשים ועכשיו בטח אין לי. מצד שני אני מוצאת שאני יכולה לתמוך ולהכיל הרבה יותר אנשים ולחזק אותם .

לילה טוב, של נשימות עמוקות וחלומות מתוקים.

2 תגובות
תבטלי את הפגישות שלך
10/05/2014 19:07
שרון

למה ביטלת את הסדנאות שלך"? שאלה אותי ריי ושאל אותי מיקי ושאלה אותי עינבל ושאלו אותי עוד אנשים.
לא כולם יודעים אז לא יכולתי לענות להם שבתאריכים שקבעתי את הסדנאות אני ניפגשת עם כירורג שד ועם אונקולוגית לקבל את תוכנית הטיפולים שלי לתקופה הקרובה.
אין לי בעיה עם זה שיודעים, אין לי בעיה עם זה ששואלים, יש לי בעיה עם העובדה ש'דברים משתנים והעסק כרגע יקבל עדיפות נמוכה.

אני עצמאית ומבססת עסק ופתאוםה מחשבה שזה יעצר לתקופה מלחיצה אותי. האם אחרי שהכל יגמר אצטרך להתחיל הכל מהתחלה? מה יהיה? אני כבר במקום שמכירים אותי ולקוחות מגיעים אלי ויש רצף הכנסות, אז מה עכשיו?

איך אוכל לחזור לאותו מקום אחר כך? האם שוב אצטרך להתחיל הכל מהתחלה?

הייתי בראיון ביום חמישי במקום שרוצה סדנאות שלי בקיץ. נתנו לי חוזה לחתימה וביקשתי לקחת אותו הביתה ולעיין בו.

אני יכולה להתחייב ? לא כדאי לי להתחייב? עדיף לנסות או להגיד שזה לא מתאים?

 

0 תגובות
ככל שאני קוראת יותר אני מבינה
06/05/2014 18:32
שרון

שהתקופה הקרובה תהיה שונה מכל מה שרציתי ותכננתי, שיש עוד המון דברים שלא הבנתי או ידעתי ואני לומדת אותם .

הכי עצוב לי שלא אוכל בקרוב לעשות דברים שאני אוהבת. ועל זה אני בוכה עכשיו. יש לי הופעה בשבוע הבא ואני ממש מרגישה שאני חייבת להופיע ולהמשיך עם זה ולא לוותר למרות שעוד חודש אולי כבר דברים יהיו אחרת לגמרי.

מזל שיש לי צוות תומך ואוהב ומפרגן שמופיע איתי .

 

2 תגובות
יום הזיכרון
05/05/2014 06:37
שרון

עברו 27 שנים מאז איבדתי את בן זוגי. אני לא צריכה את יום הזיכרון כדי לזכור ולהתאבל אבל זה יום לגיטימי להתגעגע גם אחרי 27 שנים בלי שישאלו אותי - אבל איך?? כבר הסתקפת להתחתן וללדת ילדים, כבר עשית דברים בחיים שלך - ובכ"ז אני זוכרת ומתגעגעת ויום הזיכרון קשה לי במיוחד. והשנה - זה אחרת. אין לי מחשבות על משמעות היום הזה, על האיחוד של כולם מול הכאב והפצע הפתוח, יש לי את המחשבות שלי, מול עצמי. חלקן ידועות ומוכרות וחלקן חדשות.

עשיתי אתמול MRI היה בסדר. פחות נורא ממה שחששתי.

אני עייפה מאוד. כל המתח מעייף, כל שינוי מלחיץ אותי . כל דבר אני חושבת שקשור לסרטן - כאב בטן - לסרטן, הבן שלי עם פריחה - לסרטן. אין כמעט הפרדה. מחכה כבר להיכנס לאיזה שגרת סרטן ידועה ומוכרת כי לי קשה עם שינויים שגורמים לחוסר וודאות.

אני לא פוחדת משינויים ולפעמים אני עושה כאלו באופן יזום. רק שכרגע יש לי בלאגן של מידע מצד אחד וחוסר מידע מצד שני.

 

 

2 תגובות
זולגות הדמעות מעצמן
03/05/2014 07:27
שרון

שבת בבוקר, אני אחרי הליכת בוקר, עוד שנייה לפני מקלחת ופתאום באות דמעות. לא מתוך מחשבה על משהו מסויים, אלא ככה, להזכיר שהן כאן ואני יכולה להשתמש בהן בכל עת. ואני אוהבת את דמעותי ומאפשרת להן לצאת. זה לא פחד, זה לא עצב, זה לא יאוש, זה סוג חדש של דמעות.

ושקט כל כך מבחוץ ורעש כל כך מבפנים.

לפחות אני לא צריכה להעמיד פנים מול אחרים שישאלו היום מה שלומך, הסיפורים שלך מקסימים את כותבת ניפלא, איזה הצגה נהדרת - כל הכבוד לך על היצירה, שמעתי שהופעת בשבוע שעבר, מתי ההצגה  הבאה שלך ועוד...

 

ביום חמישי התקשרו להציע לי עבודה בפרוייקט בליולי. משהו שרציתי ועשיתי עבודת שיווק טובה לפניו. הם רצו לסגור חוזה. אמרתי להם שלא אוכל. שאני מתנצלת אבל תוכניותי לקיץ כנראה ישתנו ושיחפשו מישהי אחרת לפרוייקט.

 

0 תגובות
יש כל כך הרבה מה לכתוב ולספר
02/05/2014 15:27
שרון

שאני לא יודעת איך להתחיל.

טלפונים, פקסים, שאלות חדשות, שגרה שאני רוצה לשמור עליה, ילדים, עבודה ועוד...

אני שחקנית ומאלתרת. אתמול הופעתי . ברגע שעליתי לבמה נשכח הכל - הכאב, שטפי הדם מהביופסיה, הפקס ששלחתי וזה שאני עוד צריכה לשלוח, שאלות, הטלפונים, הבדיקות, הכל נעלם ופינה מקום לשחקנית להופיע.

כשירדתי מהבמה העייפות נתנה את אותותיה מייד.

אחרי כמה שנים של לילות ללא שינה רצופה, שנמשכה ארבע שעות בממוצע בלילה, בשבועיים האחרונים אני עייפה יותר וישנה שעות ארוכות יותר. עוד לפני שגיליתי, לפני שבדקו ואישרו.

ביום ראשון יש לי MRI. מה שהכי מטריד אותי זה הצורך לשכב חצי שעה בלי תזוזה. על מה חושבים? איך מעבירים את הזמן? אפשר להירדם? ומה אם אזוז ? יתחילו הכל מחדש?

בחמישי PET CT , הצום מטריד אותי.

אני מעדיפה להיות מוטרדת מהדברים הקטנים האלו ולחסום את המחשבות שלי בהם כדי לא לחשוב על התוצאות אחרי. כשהן יגיעו - נתמודד איתן.

 

 

 

 

0 תגובות
יותר ויותר אנשים יודעים
01/05/2014 11:42
שרון

פירסמתי בין חברותי, מתחילה לפרסם במשפחה, מקבלת המון תמיכה ואהבה ועיצות והצעות.

רגע.... תנו לי להכיל את התגובות שלכם. כרגע אני לא יודעת מה אני רוצה ומה ארצה או מה אצטרך.

אני מרגישה ממש את גלי האהבה שלכם שטים אלי .

שולחת לכם את אהבתי .

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »